עמידה נכונה

א. איזון הגוף בעמידה

עמידה במקום הינה דבר מורכב. להבדיל מחיות ההולכות על ארבע, אשר עבורן עמידה הינה רק הפסקת התנועה, עבור בני האדם הפכה העמידה להיות מרכז החיים. למרות זאת, מרבית בני האדם אינם מרגישים כי בזמן עמידה מתבצעת בגוף פעולה כלשהי של איזון, והתחושה הכללית היא שמגיל מסוים הגוף כבר עומד “בעצמו”. אך למעשה עמידה הינה “פעולה” לכל דבר, הכרוכה באיזון מתמיד של הגוף, על מנת לשמור עליו חופשי ומוכן לפעולה מחד, וזקוף ויציב מאידך.

עמידה דינאמית

בתמונה: עמידה זקופה ו”דינאמית”. מנח חינני ונינוח מחד, ומאידך חיוני ו”מוכן לפעולה”.

איזון שגוי של הגוף בעת עמידה
בגלל המורכבות של איזון הגוף במנח עמידה, נוקטים בני האדם (באופן לא מודע) בפעולות לשיפור האיזון של הגוף: מחזיקים ידיים על המותניים או בכיסים, מוציאים את הבטן קדימה תוך כדי משיכת הגב לאחור, נשענים הצידה אל אחת הרגליים, והפעולה הנפוצה ביותר – נועלים את אחד ממפרקי הגוף: את הברכיים, הצוואר, הכתפיים, המרפקים או החזה. פעולות אלו אכן יכולות לסייע באיזון הגוף ולשפר את תחושת היציבות והנוחות בזמן עמידה, אולם דווקא נקיטת הפעולות הללו מבטלת את השימוש במערכת האיזונים הטבעית של גוף האדם, אשר הינה טובה הרבה יותר מאשר קיפאון, מתח ונעילת איברים: מערכת האיזונים בגוף האדם יכולה לפעול בצורה ייחודית ומופלאה כאשר משתמשים בה בצורה נכונה. בהמשך הספר ארחיב על כך.

גוף שחייב לשאת את עצמו
תפקידו של עמוד השדרה הוא לשאת את החלק העליון של הגוף ובקצהו את הראש. בני האדם הינם המין היחידי העומד עם ראש זקוף מעל הצוואר והרגליים, ומנח זה פותח בפנינו אפשרויות רבות, אך הוא גם אחד הגורמים למורכבות שבעמידה, למורכבות שבתנועה במנח זקוף, ולקושי בשמירה על יציבה נכונה בעת עמידה ובעת צעידה.

ד”ר משה פלדנקרייז מסביר בספרו “הנסתר שבגלוי” כי בני האדם אינם מבינים את הקושי שבשמירה על גוף זקוף: “הצוואר נושא ללא הפסקה את משקל הראש, הלסת נושאת ללא הפסקה את משקל אזור הפה, הכתפיים נושאות את משקל הידיים, האגן נושא את משקל הגו וכך הלאה: הגוף נושא את עצמו בכל עת, ואי לכך נמצא בעבודה מתמדת. כאשר אין מודעות למעמסה הזו יכול הדבר לגרום למתח בלתי פוסק בשרירים ובמפרקים ולשחיקה מתמשכת של המפרקים” (פלדנקרייז, 1983).

ב. משקל הגוף ו”כוח נגדי” כמסייעים בעמידה
ההנחה הכללית אצל אנשי מקצוע רבים היא שהשרירים הקיימים בגוף הם המאפשרים לאדם לעמוד זקוף. אולם ישנו דבר מהותי ביותר שעליו אין מדברים מספיק והוא הקשר בין משקל הגוף, כוח המשיכה והיכולת לעמוד: לכל אדם יש משקל, והמשקל של גופו מבטא את רמת העוצמה בו פועל כוח המשיכה על גופו של אותו אדם. לפי החוק השלישי של ניוטון, משקל אשר נמשך לתוך האדמה מקבל ממנה דחיפה חזרה באותה עוצמה אך בכיוון נגדי: הדבר קרוי “כוח נגדי” והוא אלמנט מרכזי ביכולת העמידה של בני האדם. אסביר זאת שוב: אדם העומד על האדמה (ללא תנועה) מפעיל על האדמה כוח השווה למשקלו, וכתוצאה מכך מתקבל מן האדמה כוח שווה והפוך בכיוונו אשר “עולה” אל גוף האדם ומסייע באיזון הגוף.

עמידה נכונה – עיקרון שחרור המשקל אל האדמה כדרך לאיזון הגוף

עמידה יציבה

בתמונה: אגן משוחרר וכבד אצל נשים הנושאות משקל, אך כמובן ללא ביטול הלורדוזה בגב.

כפי שציינתי, משקל הגוף קיים אצל כל בני האדם, וכוח הכובד הוא הגורם לכל אחד “לשקול” אל האדמה בכל רגע ורגע ללא קשר למה יעשה וכיצד יעמוד.אולם, היכולת לשחרר משקל אל האדמה בצורה נכונה אינה קיימת באופן טבעי, כפי שמסביר דוד מיכאלי בספרו “הערות זמניות על תנועה”:
“משקל גופנו מתייחס באופן ישיר אל מרכז כדור הארץ. הוא שואף לרדת אליו באופן בלתי פוסק. גופנו המבוגר מתנגד לכך עם חסימות שונות…. ”
הכוונה היא שצריך לאפשר למשקל הגוף להשתחרר לאדמה בצורה נכונה: כאשר משקל הגוף משתחרר בצורה נכונה, הכוח החוזר מן האדמה גדול יותר והדבר מקל על הגוף להישאר מאוזן על גבי בסיס הדריכה (הצר יחסית) של שתי כפות הרגליים.

Comments are closed