החשיבות שבשחרור משקל תמידי אל האדמה

מדוע חשוב לאפשר למשקל הגוף לרדת אל האדמה , והאם הוא אינו יורד בכל מקרה?

כמובן שמקל גופו של כל אדם קיים תמיד, ובין אם האדם רוצה או לא רוצה -משקל הגוף תמיד יורד אל האדמה כתוצאה מכוח המשיכה. אולם, חשוב לי להסביר מדוע המצב בפועל הוא שונה ומדוע יש לאפשר את ירידת המשקל לאדמה בצוראה נכונה יותר וחכמה יותר.

למרבית בני האדם  יש נטייה להתנגד לשחרור משקל לאדמה על ידי נעילת מפרקי הברכיים והאגן. בעת ביצוע פעולות יומיומיות לא רק שהמפרקים ננעלים ולא משתחרר משקל, אלא שיש נטייה לגוף ממש למשוך את עצמו כלפי מעלה. במידה והגו, החזה, הצוואר או האגן נמשכים כלפי מעלה, אזי המשמעות של שחרור המפרקים התחתונים היא פחותה בהרבה, ומשקל הגוף בעצם ממש "מתנתק" מהאדמה. לכן, בעת ביצוע פעולות הדורשות עבודה מאומצת או מורכבת של הידיים, יש לשים לב לשחרר את האגן ואת משקל הגוף לכיוון כפות הרגליים ואל האדמה. זה מנוגד להרגל המושרש אצל בני אדם להעלות את תשומת הלב למפרקים העליונים ואל העיניים, ולעלות בעקבות התנועה. גם כאן חשוב ללמוד לשמור על כיוון נגדי לתנועה: שחרור בלתי פוסק של משקל אל האדמה. בכל עת – בזמן עמידה, בזמן צעידה ובזמן ביצוע פעולות מחיי היום יום

השתנות הדופק וצריכת החמצן בעת ביצוע מאמץ

ניתוח מעבדה אשר בחנה את השתנות הדופק וצריכת החמצן בעת ביצוע מאמץ

מטרות המעבדה הייתה לבחון את השתנות צריכת-החמצן והדופק, במעבר ממנוחה למאמץ ולאחר מכן במעבר ממאמץ אחיד אל שלב ההתאוששות ממנו. כמו כן  היינו צריכים ללמוד אודות הדרך הנכונה לחשב צריכת חמצן במנוחה, צריכת חמצן במאמץ, גרעון חמצן וצריכת חמצן עודפת בזמן ההתאוששות.

מה התרחש בתהליך הבדיקה

כפי שיכולנו לצפות – הדופק וצריכת החמצן בשלב המנוחה נשארים יציבים ורק עם תחילת המאמץ הם מטפסים  בבת אחת בהדרגה, עד להגעה למצב יציב. עם תחילת שלב המנוחה כל הערכים יורדים בהדרגה לרמת ערכי המנוחה.

ערכי צריכת החמצן המנוחה בממוצע אמורים להיות כ-200 מ"ל חמצן לדקה ואצל נועה זה היה בסביבות 250 מ"ל לדקה. כמובן שעם תחילת שלב המאמץ זינקו הדופק וצריכת החמצן בצורה חדה.

הגעה למצב יציב

אצל נועה, ההגעה לשלב היציב הייתה מהירה יחסית (בין הדקה השלישית לרביעית כבר הגיעה למצב יציב). ניתן להסיק מכך כי נועה היא בעלת כושר גופני טוב והמאמץ לא היה עצים עבורה. עד להגעה למצב היציב, השתמשה נועה במאגרי אנרגיה אנאירוביים לקטיים וא-לקטיים בגופה.

בעיקרון , בזמן מאמץ עצים ככל שזמן הפעילות מתארך הדופק עולה  וגם צריכת החמצן עולה בשל הצורך לאוורר את הריאות ולהזרים חמצן לשירים הפועלים.

שלב ההתאוששות:

בשלב ההתאוששות צפינו בירידה מהירה בדופק של נועה,דבר אשר אף הוא מעיד על כושר גופני טוב.

לסיכום: המעבדה תאמה את התהליך התיאורטי אותו למדנו